יוסטון טקסנס 0 – קנזס סיטי צ'יפס 30
סינסנטי בנגלס 16 – פיטסבורג סטילרס 18
מינסוטה ויקינגס 9 – סיאטל סיהוקס 10
וושינגטון רדסקינס 18 – גרין ביי פקרס 35
זו הפעם הראשונה מאז שיש בפלייאוף ה-NFL וויילד קארד, שבכל 4 המשחקים, קבוצות החוץ ניצחו.
המחליפים. אם ביג בן לא ישחק שבוע הבא נגד הברונקוס, וקרב הקווטרבאקים יהיה פייטון מאנינג נגד לאנדרי ג'ונס, הכותרת הראשית לפני המשחק תהיה "המחליפים"?
יש הגנות חזקות, יש התקפות גרועות. ראינו לא מעט פוטבול גרוע במחזור הוויילד קארד, אבל במשחק שהסתיים עם הסקור הנמוך ביותר – סיאטל נגד מינסוטה, אלו היו ההגנות החזקות.
בריאן הוייר – גרוע. ממש, ממש גרוע.
ג'ון מקלין, מהיוסטון כרוניקל: "הטקסנס הם כמו כלבלבים קטנים. הם כל כך התרגשו להיות כאן, עד שהם לא יכלו להתאפק, ועשו פיפי על השטיח…"
ארון רודג'רס שוב נראה כמו ארון רודג'רס. היה קשה להתעלם מהחיוך הגדול על פניו בסוף המשחק
(הפקרס סיימו את המשחק עם 4 טאצ'דאונס התקפיים, 0 איבודים, ורודג'רס הופל בסאק אחד בלבד)
רק חובה לזכור שהרדסקינס נכנסו לפלייאוף רק בגלל שהם אלופי "המזפח".
"הפתעה". כל הנציגות של ה-AFC דרום וה-NFC מזרח הודחו אחרי שבוע הוויילד קארד.
קצת פחות מפתיע – גם ל-AFC מערב, וגם ל-NFC מערב יש 2 נציגות בשלב הדביזיות
(ברונקוס, צ'יפס, סיהוקס, קארדינלס)
אז 4 קבוצות החוץ ניצחו בשבוע הוויילד קארד. נשמע כמו נתון מפתיע, נכון?
אבל כשלוקחים החשבון שהקווטרבאקים הפותחים של הקבוצות האורחות הגיעו עם נסיון מצטבר של 37 משחקי פלייאוף, ולקווטרבאקים של המארחות נסיון של 0 משחקי פלייאוף –
עכשיו הנתון של נצחונות החוץ קצת פחות מפתיע.
בפעם האחרונה שהפקרס שיחקו בוויילד קארד (גם כן במשחק חוץ), השנה הייתה 2010.
הם סיימו את אותו פלייאוף עם זכייה בסופרבול.
ואיזה מסכנים האוהדים. אוהדי מינסוטה, שגדשו את האצטדיון (הפתוח) כשהטמפרטורה היא מינוס עשרים מעלות צלזיוס. מינוס עשרים!!!
אחרי שהגיעו הביתה, והפשירו, ניתן היה לשמוע אותם ממלמלים: "שרוכים בחוץ, שרוכים בחוץ…"
נגד כל הסיכויים. זה המשחק ה-41 בתולדות הפלייאוף ב-NFL שבו קבוצה אורחת מגיעה לרבע האחרון עם 0 נקודות.
בכל ה-40 הקודמים, הקבוצה האורחת הפסידה.
מרווין לואיס כבר החזיק ב-"שיא" הנהדר של המאמן היחיד עם הפסדים בכל 6 המשחקים הראשונים שלו בפלייאוף.
אחרי ההפסד אתמול, מאזנו הוא 0 – 7, ויש לו "שיא" חדש: המאמן הראשון ב-NFL שמפסיד 7 משחקי פלייאוף רצופים.
ביג בן. עלה לשחק בדרייב האחרון של המשחק עם נקע במפרק שיא הכתף והבריח של היד הזורקת.
זה די מטורף – נקע שכזה משמעותו כאבים אדירים עם כל נסיון להרים את היד מעבר לגובה הכתף.
אז, א' – ביג בן אולי נראה פגיע לפעמים (יש לו לא מעט פציעות לאורך הקריירה), אבל הוא לא נשבר. הוא תמיד חוזר. ב' – משככי הכאבים שהוא קיבל, נראה לי שהיו מרדימים סוס…
גיא אתה גדול. אני צוחק מהטור שלך גם כשאני מבין בקושי שליש מהנאמר.
אבל מה, אני קצת מרחם עליך בימים אלה, אתה בטח בקדחת ה NFL ואין לך זמן או כוח לשום דבר אחר.
תודה.
כל הפלייאוף של ה-NFL מסתכם ב-11 משחקים,
פחות משחקים מבמחזור בודד בעונה הרגילה.
דווקא החלק הקשה זה לחכות שבוע שלם עד למשחק הקרוב של הברונקוס…
חשוב להזכיר שהוייקיגס הותיקים מכירים די טוב את הסופרבול – הם ביקרו שם 4 פעמים בשנות ה-70. אבל הם לא זכו לטעות את טעם ההצלחה האולטימטיבית כשהפסידו בכל 4 המקרים.
בנוסף לרוע מזלם של אוהדי הוייקינגס הם כבר רגילים להפסיד בצורה קורעת לב כשהבועט המצויין שלהם מפשל ברגע לא צפוי.
בשנת 1998 הייתה להם את אחת ההתקפות המלהיבות בהיסטוריה עם רנדל קאנינגהאם כריס קרטר ורנדי מוס הצעיר. הם קרעו את הליגה וסיימו במאזן 1-15. בגמר ה-NFC פגשו את אטלנטה שלא הייתה אמורה להפריע יותר מדי בדרך למפגש מול האלופים מדנבר. שתי דקות לסוף ביתרון 7 הקיקר של מינסוטה -גארי אנדרסון נעמד לבעוט שער מ-38 יארד. אולי כדאי להזכיר שאנדרסון לא החטיא אפילו בעיטה אחת במהלך כל העונה וסביר להניח ש-10 הפרש היה סוגר את הסיפור.
אנדרסון כמובן החטיא, הפלקונס הישוו וניצחו בהארכה. אוהדי הוייקינגס יצטרכו להמשיך לחכות לגאולה.
כשרנדי מוס סיים עונת רוקי עם 17 טאצ'דאונס במדי קבוצה שהייתה פייבוריטית לזכייה בסופרבול, מי היה מנחש שהוא יסיים קריירה של 14 עונות, שבמהלכה החמיץ רק 6 משחקים מתוך 224 אפשריים, ללא זכייה בסופרבול (הפסיד בסופרבול של 2007 במדי הפטס, וב-2012 במדי הניינרס)
אני לא מפסיק לחשוב על הסרט פארגו, שמתרחש במינסוטה בחורף, גם שם נשימות הגיבורים העלו אד כמו במשחק, כמו שראו יפה בצילומי התקריב של השחקנים והקהל.
לעבור משמחה ליגון בחצי שניה בקור של -20 מעלות חייב להיות חוויה שתלווה אותם שנים רבות.
הויקינגס מזכירים לי קצת את הקליפרס. אסופת שחקנים מצוינים שמסוגלים ל שמסוגלת לנצח את העונה הרגילה אבל קב חוסר מזל ווינריות של הקיובי ומאמן מחורבן הם לא מסוגגלים ללכת עד הסוף
מאמן מחורבן??? מייק זימר עושה פלאים במינסוטה. חצי מהליגה היתה שמחה למאמן כמוהו
אתמול לראשונה ראיתי פוטבול! צפיתי מ18-17 לוושינגטון נגד גרין ביי (בגלל טופס ווינר- בלי להבין הרבה!) גרין ביי מיד עשו שני טאוצדונים ועלו ליתרון 32-18 כעבור רבע שעה של צפייה!!
נכנסתי להתלהבות ומיד היום ביקשתי מחבר להסביר לי את כל החוקים ונראה לי שאני אתחיל להיכנס לעניין! סוף עונה אבל עדיף מאוחר מאף פעם.
אסור אף פעם להספיד את הפאקרס.
תודה לך גיא שאתה שומר את כולנו בלופ.
חייב להגיד שממש ממש קשה לי לראות פוטבול בארץ, לא ברור למה
ראיתי כמעט את כל משחק הפקרס בוושינגטון. הפקרס יודעים מתי לנצח, וזה כמובן בעיקר כי ארון רוג'רס יודע מתי להתעלות.
הוא היה גדול אתמול. כמו בימיו הטובים
נראה לי שפיטרסון לא חוטף מספיק אש בגלל הצליבה של וולש.
הרץ הטוב ביותר בליגה, התלונן על הצוות אימון שלו אחרי המשחק הקודם נגד סיאטל (תכלס על זה שלא קיבל מספיק כדורים). מקבל 23 כדורים ועושה מזה 45 יארד ופאמבל קריטי שמוביל לשער שדה שנותן לסיאטל את ההובלה.
וולש הוא לא הכוכב הבלתי מעורער שאמור להתעלות במאני טיים, פיטרסון כן והוא היה ממש רחוק מזה. 2 יארד בממוצע לנשיאה, זה פשוט לא מספיק.
אני רואה עכשיו שהוא אמר לESPN שהוא לוקח את זה על עצמו.
לא סובל אותו, אבל כל הכבוד על לקיחת האחריות.
גיא תודה רבה .
בהחלט סיפור גדול ניצחונות החוץ.
נשמח לקרוא על התחזיות שלך לרבע הגמר ( החצאים האזוריים ).
מעניין מי תיקח בדראפט את דרק הנרי מאלאבמה –
ראנינג באק חזק מאוד (לא חסרים כאלו) שמצטיין גם בעזרה בחסימות, בעיקר נגד הבליץ' (כאלו דווקא חסרים)
הייתי שמח לראות אותו בברונקוס (אולי שווה להתקדם לתחילת הסיבוב השני עם איזה טרייד)
כמו עגל רק עם קמצוץ מהידע, אני מאד נהנה
מהתמונות והאווירה, תודה רבה גיא לעד.
תודה על הפוסט המשובח כרגיל.
אם בהימורים עסקינן, אז אני מהמר שבשלב הבא הסטטיסטיקה תתיישר וכל קבוצות הבית ינצחו. לא בדקתי את הליינים, אבל מניח שהפער הנמוך ביותר בין הקבוצות יהיה עבור המשחק בין הפטס לצ׳יפס, שזה משהו שאם היו אומרים אותו לפני חצי עונה היה נחשב לבדיחה.